בארץ ובעולם רואים חשיבות רבה בשימור מבנים היסטוריים. הרשויות ויזמי הבנייה מוכנים להשקיע הון תועפות הן בתכנון והן בעצם ביצוע הבנייה. עד כדי כך מייחסים רשויות החוק חשיבות לנושא שימור המבנים עד שעיריית ירושלים חשה חובה מוסרית לזמן את נינתו של לודוויג שנלר שהקים את מתחם שנלר (המתגוררת בחו"ל) ולבקש את הסכמתה לתוכנית השימור (ולמזלנו היא הסכימה…).
שימור מבנים
עבודות שימור מבנים כוללות ייצוב המבנה, שיקום חלקים שנפגעו ובדרך כלל אף הכשרת המבנה לשימוש. לפעמים אי אפשר לשמר את המבנה כפי שהוא במקומו ואז ניתן לשמר את המבנה בשתי דרכים, או שמפרקים את הבניין, מסמנים וממספרים אבן אבן, לאחר מכן מרכיבים את המבנה בחזרה כמו פאזל. לעומת זאת, ישנה שיטה שונה שעלותה גם גבוהה בהרבה, לפי שיטה זו מנתקים את המבנה כולו בשלימותו מהקרקע ומזיזים או מעלים ומורידים אותו לפי הצורך בשטח. מטבע הדברים בירושלים ותל אביב שהם ערים בעלי מבנים עתיקים מאוד ישנם בניינים רבים שעברו תהליך שימור או מיועדים לשימור.
מתחם שנלר
אחד הפרויקטים המוכרים לנו ביותר מתחום השימור הוא מתחם שנלר. הוא הוקם על ידי לודוויג שנלר והוא מורכב מקבוצה של בניינים עתיקים שחלקם נבנו עוד בשנת תר"כ והאחרון שבהם נבנה בשנת תרצ"ד. המקום שימש בהתחלה כמפעל חינוכי של ערבים נוצרים מקומיים שלמדו שם את מקצועות החקלאות, הדפוס, פחחות, נגרות וחייטות, כמו כן הוכשרו שם תלמידים להוראה ולמקצועות כמו רפואה ועריכת דין. בהמשך שימש המתחם כמחנה צבאי.
במשך השנים עבר המקום גלגולים רבים. במלחמת העולם הראשונה שימש הבניין הראשי, כמפקדה של הצבא הטורקי והאוסטרי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת תרצ"ט גורשו הגרמנים מהארץ, ומתחם שנלר הפך למחנה צבאי בריטי מבוצר, שבתוכו היה גם מחסן נשק ענק. לאחר עזיבת הבריטים בשנת תש"ח, עבר המקום לרשות הצבא הישראלי ושימש במשך שישים שנה כמחנה צבאי של פיקוד העורף וחיל הרפואה.
לפני כעשרים שנה אושרה למתחם תוכנית שימור ושיקום. במשך שנים רבות וגם כיום, מחנה שנלר הוא אחד מסימני ההיכר הבולטים של ירושלים. בסביבות שנת תשס"ח פינה הצבא את המחנה והחל תהליך הפיכתו לשכונת מגורים. במקום נבנו שם עד היום כ-1000 יחידות דיור.
המבנה המרכזי של המתחם הוא מבנה בן שלוש קומות ושתי חצרות, מעליו מגדל פעמונים ובו רוכזו רוב שרותי המוסד החינוכי. מבנה זה הכיל בתוכו חדר אוכל, ספרייה, כיתות לימוד ואולם התכנסות. המגדל היפה כולל שעון מכני וכיפת ברזל, והותקנו בו שלושה פעמונים מתנת הקיסר וילהלם השני. כיום מבנה זה מיועד, על פי התכנון שהוגש לעירייה, לשמש בעתיד כמוזיאון לפרטי יודאיקה נדירים.
חלק מהבניינים העתיקים שוקקים חיים ומשמשים כתלמודי תורה וישיבות דחסידי גור. אולם, עם זאת עדיין חלק מהמבנים במקום לא עברו תהליך שימור היות ועדיין לא נמצאו יזמים המעוניינים להשקיע בשימור היקר ולהפכם למבני ציבור כמופיע בתוכנית המקורית. הדיירים המתגוררים כיום במקום נהנים מדיור מרווח ומאיכות חיים משופרת בשכונת יוקרה בלב ירושלים צמוד לבית המדרש גור.
בית שטרן בשכונת ממילא
בשכונת ממילא בוצע פרויקט שימור בשיטת השחזור. לאחר מספור האבנים החזירו אותם למקומם הקודם במדויק.
בית שטרן נבנה בשנת תרל"ד על ידי בני משפחת שטרן על אדמות שנקנו מידי הכנסייה היוונית בירושלים. משפחת שטרן עלתה לארץ מגרמניה והייתה משפחה של תעשיינים. הם היו מהראשונים שבנו בית מחוץ לחומה.
בשנים האחרונות יזמים רכשו את המקום ורצו לבנות שם. הם תכננו להרוס את בית שטרן, אך לאחר מאבק ציבורי ממושך וקשה למען שימור הבניין קבעה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה כי על הבניין לעבור תהליך של שימור. בוני הפרויקט רצו לנצל את השטח בצורה הטובה הכלכלית ביותר ולכן החליטו לפרקו ולבנותו מחדש, כאמור על ידי מספור האבנים, בהעתק מדויק למבנה הקודם.
בכדי שיהיה אפשרי לשחזר חובה לשמור על סדר מופתי של האבנים באתר.
מתחם שרונה בתל אביב
וכשמדברים על פרויקטים של שימור אי אפשר שלא להזכיר את פרויקט השימור במתחם שרונה בתל אביב. שרונה הייתה מושבה גרמנית שהוקמה בסביבות שנות התר"ל באזור הממוקם היום תחת האחריות המוניציפלית של עיריית תל אביב יפו ועל מקצתו נמצא שטח 'הקריה' הידוע של משרד הביטחון. לפני כ-20 שנה פינו משרד הביטחון והצבא את האגף הדרומי של הקריה ששכן על המגרש של מתחם שרונה ובכדי להכשיר את המקום לסביבה אזרחית ומצד שני לדאוג על שימור המבנים ההיסטוריים, לאחר שנשללו חלופות אחרות, החליטו יזמי המקום להזיז חמשה מתוך המבנים בשלמותם. המבנים שהוזזו נבנו בין שנת תרל"ה לתרס"ה.
פרויקט הזזת המבנים של שרונה היה הראשון מסוגו שנעשה בישראל ואותו ביצע צוות מהנדסים ואדריכלים, ובהם גם האדריכל בר אור. בפרויקט הוזזו חמישה מבנים והועתקו חלק מן העצים. עלות הפרויקט הייתה כ-26 מיליון שקל.
לצורך חיזוקו של מבנה שיועד להזזה פערו פתחים בתחתית קירותיו, הכניסו דרכם קורות ברזל ועליהם יצקו משטח בטון. בעת ההזזה המבנה נשען על משטח הבטון. כל אחד מחדרי המבנה חוזק בתוכו בתמוכות מתכת, שיצרו קופסת חיזוק פנימית. הצד החיצוני של המבנה חוזק גם הוא בתמוכות. כל משקופי הדלתות והחלונות חוזקו בלוחות עץ. ובכדי לגלות אם נוצרים סדקים חדשים בעת הזזת המבנה – מה שעלול לסכן את המבנה באופן מיידי – נצבעו הסדקים הקיימים בצבע אדום, כך ניתן לראות אם הסדק מתרחב מעבר לקו האדום ולפעול בהתאם. וכמו כן הוחדרו חיישנים לתוך הסדקים, כדי לזהות כל לחץ חריג שעלול לסכן את הבנה.
לאחר מכן הרימו את המבנים ועקרו אותם מיסודותיהם. ההרמה בוצעה באמצעות גלגיליות מיוחדות שיש להם יכולות של הרמה ואפשר להניע אותם קדימה ואחרוה. את הגלגיליות שעל גביהם הושענו הבניינים הסיעו על מסילות אל מקומם החדש. לאחר שהמבנים הוצבו במקומם, אנשי הצוות הסירו מהם את התמיכות, ניסרו את קצות משטחי הבטון שבלטו מן המבנים והחזירו להם את מראם האותנטי.
המבנים הוזזו כשלושים מטר לאורך רחוב קפלן. עבודות ההזזה החלו בשנת תשע"ב ונמשכו עד תשע"ד. המתחם החדש נקרא היום גני שרונה והוא מכיל בתוכו מסעדות, חנויות ועוד. מלבד חמשת הבניינים שהועתקו ממקומם קיימים במתחם שרונה כ-30 מבני שימור.
טחנת הרוח
טחנת הרוח היא מבנה מוכר ומפורסם הממוקם בשכונת רחביה ברחוב רמב"ן בירושלים. עד כמה שידוע הוא שהפילנתרופ משה מונטיפיורי רצה לספק מקור פרנסה לתושבי ירושלים ולכן בנה את טחנת הקמח. גרסה אחרת טוענת שהמבנה הוקם לפני כ-150 שנה בשביל הכנסייה היוונית-אורתודוקסית ושימש לצורך זה כ-30 שנה. בראשית שנות המדינה המבנה שימש כמבנה מגורים עבור משפחות השגרירים של הולנד שפעלו בישראל, עד שבסופו של דבר במהלך השנים הוא יצא משימוש לגמרי.
לא משנה מה נכון, בין כך ובין כך בסביבות שנות התש"נ עבר המקום תהליך שיקום ושימור והפך למרכז מסחרי. כעת בימים אלו קיימת ועומדת תכנית חדשה לשדרוג נוסף של מתחם הטחנה המפורסם. במהלך השדרוג הנוכחי יהפוך המקום למלון עירוני משולב במרכז מסחרי.
בית החווה
פרויקט שימור מעניין נוסף הוא מבנה האבן ההיסטורי בית החווה ברחוב החשמל בתל אביב. המבנה הוקם בשנת תרט"ז ושימש את חברת החשמל. המבנה הוא מראשוני המבנים בגוש דן ונמצא בלב השכונה התל אביבית הוותיקה לבונטין. המבנה מוכר לתל אביבים שבינינו מלהקות ציפורי העונה שרגילות לקונן שם לאחר שהם טסות זמן רב באוויר ויוצרות מראה מרהיב מעל שמי תל אביב יפו.
לאחרונה, בעקבות ליקויים בטיחותיים שהתגלו במבנה ההיסטורי, הוחלט על פינויו וביצוע עבודות שיקום ושימור מחמירות. במסגרת העבודות הוסר חיפוי האבן והחזית שוחזרה והוחזרה למצבה המקורי והמרהיב. מעל 400 אבנים אשר סותתו למידות מדויקות באופן ידני, הותקנו ושוחזרו בפתחי האבן הקשתיים.
ישיבת עץ חיים
הפרויקט המדהים ביותר של שימור מבנים עד היום, הוא ללא ספק פרויקט הרמת ותליית מבנה גן הילדים של ישיבת עץ חיים המיתולוגית.
'ישיבת עץ חיים' המפורסמת לא הייתה רק ישיבה, אלא רשת של מוסדות שחינכו דורות שלמים של יהודים יראים ושלמים. במתחם המוסדות המשתרע על פני כ-6 דונם צמוד לשוק מחנה יהודה בירושלים, שכן אחר כבוד מבנה גן הילדים ההיסטורי בן שתי הקומות שנבנה בשנת תר"נ. שכן אמרנו? ובכן כעת יתברר לנו שגם בניינים היום לא יכולים לנוח על משכבם בכבוד… הבניין העתיק שבו שכנו גני הילדים של 'עץ חיים' הורם כל כולו כמקשה אחת במסגרת עבודות הבנייה הנעשות שם ובכדי לשמר את המבנה בעל הערך ההיסטורי הוחלט על ידי העירייה לשמר את הבניין על קומתו ותבניתו. פרויקט הרמת הבניין הוא ראשון וייחודי בישראל בתחום השימור.
הפרויקט הוא ייחודי וראשון מסוגו מכמה וכמה סיבות, אך בעיקר מכיוון שהמבנה לא נבנה על יסודות מוצקים של בטון כמו שבונים כיום. גם הקירות אינן בנויות מבלוקים אלא מאבנים משולבים אחד בשני ללא טיט המדבק אותם יחד, כפי שבנו לפי מאה שנים. עובדות אלו גורמות לפרויקט להיות מורכב כמעט כמו הזזה של מבנה הבנוי מלגו.
זה החל כאשר בעיריית ירושלים אושרה תכנית פיתוח והקמת שני בנייני מגורים בני 30 קומות כל אחד, וכן בית מלון, מרכז מסחרי ועוד במתחם 'עץ חיים' העתיק. ובכדי להתמודד עם מצוקת החנייה הירושלמית הם נדרשו לתכנן שבע קומות של חניון תת קרקעי. לאחר התכנון האדריכלי התברר שחלק מאותו מגרש המתוכנן לחניון תת קרקעי מהווה תשתית של המבנה עתיק היומין. ומכיוון שהבניין כאמור יועד לשימור קיבלה החברה החלטה לחפור מתחת הבניין בלי להרוס אותו ולתלות את המבנה שמשקלו 4000 טון באוויר, וזאת עד לאחר גמר פרויקט הבנייה.
אז איך חופרים מתחת לבניין בלי שהוא ייהרס? שאלה טובה! חברת 'בניין הארץ' המתמחה בשימור מבנים קיבלה על עצמה את הפרויקט והחליטה לנתק את המבנה מהיסודות עליהם הוא נשען ולתלות אותה באוויר… את הבניין התלוי הציבו והשעינו על גבי ברזלי פלדה שמוצבים במגרש. ברזלי הפלדה נשענים על הקרקע שמחוץ להיקף הבניין, כך שלא יפריעו לעבודות הבנייה. ולאחר גמר העבודות יוכלו להחזיר את הבניין על מכונו שלם כביום ניתוקו מהקרקע.
כמו כן, מכיוון שהמפלס של המבנה היה יותר נמוך מהמפלס של הרחוב, מה שעלול ליצור בעיות רבות בעת הבנייה, החליטו המהנדסים להגביה את הבניין ב-50 ס"מ. כאן הסיפור הולך ונעשה יותר ויותר מרתק. תליית הבניין באוויר עד גמר הבנייה, והגבהתו בחצי מטר מהווים אתגר גם עבור מהנדסים ותיקים ומומחים. מה גם שכאמור, המבנה המדובר נבנה לפני כמאה שנה, ללא סטנדרטי הבנייה בת זמננו – יסודות בטון או פלדה. החומרים ממנו עשויים הקירות ויסודות הבניין הם אבנים, טיט וברזל.
בבדיקות ההנדסיות שבוצעו לפני התחלת העבודה חיוו המהנדסים את דעתם, כי המבנה הוא בסיכון גבוה ונדרשות עבודות חיזוק ושימור לפני שנוגעים בכלל בבניין לכל צורך שהוא, עובדה זו העמידה אתגר נוסף בפני המהנדסים. וכך בטרם החלו עבודות הבנייה היה צורך להשלים אבנים חסרות ולחזק אבנים רופפות במבנה.
פרויקט הבנייה, כולל החזרת המבנה על מקומו אמור להסתיים על פי התוכנית ב-2025 ועל פי מה שנאמר לי על ידי מנהלי העבודה בשטח, לפי הצפי כרגע העבודות יימשכו לפחות עוד 5 שנים. הוא מבוצע תחת מעקב קפדני של טובי המהנדסים ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה. בכדי שהמבנה לא יתפרק במהלך הרמתו ותלייתו באוויר עקבו המהנדסים אחר כל אבן ואבן, פשוטו כמשמעו. כי אם אחת האבנים תזוז באופן לא אחיד היא תסכן את כל המבנה. לשם כך נבנה חדר פיקוד מיוחד שמנטר ועוקב אחרי כל אבן במבנה.
כ-200 חיישנים נפרסו לאורך ולרוחב המבנה וקורות הפלדה, אשר שידרו תמונת מצב עדכנית ומדויקת היישר אל חדר הבקרה, על מנת לקבל ניטור מדויק ודינמי הן של מצב המבנה עצמו והן של תהליך ההרמה, שיאפשר למנהלי הפרויקט ולמהנדסים לקבל החלטות ולטפל בבעיות שונות הצצות בעת ההרמה.
באמצעות החיישנים וחדר הפיקוד מנעו סיכון של נפילת אבנים כלפי פנים במהלך ההרמה. ובכדי למנוע סיכון של נפילת אבנים כלפי חוץ עטפו את המבנה ברשת של קורות אלומיניום.
וכיצד הרימו בפועל את הבניין?
לאחר שניתקו את המבנה מהקרקע, הציבו מתחת לפני המבנה מנועים הידראוליים (מנועים הפועלים על בסיס נוזל) שתפקידם לדחוף את הבניין כלפי מעלה. מנועים הידראוליים משמשים למספר תחומים בהנדסת בניין, כמו למשל בעת שיפוץ של גשרים, כדי להרים אותם ולשפר את העמידות שלהם לרעידות אדמה.
חמישה זוגות של מנועים הותקנו מתחת לקונסטרוקציית הפלדה, שכל אחת מהן מסוגלת לשאת משקל של עד 600 טון ולהרימו לגובה של עד 60 ס"מ. המערכת יודעת לעצור לבד את ההרמה כאשר מתגלית חריגה מסוכנת במהלך ההרמה.
וכאן ניצב בפני המהנדסים אתגר נוסף. כדי שהבניין לא יקרוס צריכים גם כל המנועים להעלות את המבנה באותו קצב, ברמת דיוק של עשירית המילימטר. ולכן גם המנועים היו במעקב תמידי תחת עינם הפקוחה של המהנדסים. וכמו כן, בנוסף למערכת המנועים ההידראוליים נבנתה גם מערכת מנועים מכנית (כלומר, שאינה הידראולית) שתפקידה היה למנוע מצב של שקיעת הבניין חזרה לנקודה ממנה כבר הוגבהה. וזאת שוב בכדי לוודא שהבניין לא יקבל שיפוע במהלך ההרמה ויהיה בסכנת קריסה.
מהלך הניתוק מהקרקע ארך כשמונה ימי עבודה. בחלקו הראשון – ניתוק איטי ומדורג של המבנה בקצב של 1 עד 1.5 מ"מ בשעה עם הפסקות לבדיקות והמתנה לתגובת המבנה, וזאת עד לגובה של 30–40 מ"מ, זהו גובה שרואים בוודאות שקונסטרוקציית הפלדה שסביב הבניין נמתחת ומתנתקת מהקרקע.
בשלב השני המשיכה העלאת המנועים בקצב של 15 עד 20 מ"מ ביום, כאשר בפועל נדרש הצוות לעצור מדי פעם את פעולת המנועים ולטפל באלמנטים שונים על מנת לוודא שההעלאה מתקדמת באופן יציב ומאוזן, שאינו גורם לנזק בלתי הפיך למבנה.
בסוף התהליך הורם המבנה בשלמותו לגובה של 22 מטרים מעל פני הקרקע עד לסיום הבנייה של קומות החניון התת קרקעי. כשהעומס של הבניין הועבר כולו למערכת הביסוס שנבנה מסביב. וככל שמעמיקים לחפור, צריכים המהנדסים להגביה את עמודי הביסוס עוד ועוד.
מתחת לפני הקרקע נבנית כרגע מנהרה שתחבר בין החניון התת קרקעי שמתחת לבניין שהורם לחניונים נוספים בקרבת מקום.
